ניתוח דוכס: גורמים דמוגרפיים, סוציו-אקונומיים ממלאים תפקידי מפתח בטיפול בפציעות מוח טראומטיות
תאריך פרסום:DURHAM – ניתוח Duke Health של טיפולים בחולים עם פציעות מוח טראומטיות מראה שגזע, אזור גיאוגרפי ומצב תשלום היו קשורים באופן משמעותי להחלטה לבטל את תמיכת החיים.
באופן ספציפי, המחקר מצא שלמטופלים אפרו-אמריקאים היה סבירות נמוכה יותר מאשר עמיתיהם הלבנים לסגת מתמיכה בחיים, בעוד שמטופלים ב-Medcare ואלה שחיים במערב התיכון ובצפון-מזרח היו בסבירות גבוהה יותר להפסקת הטיפול.
"המסר של פער גזעי בהחלטות טיפול ובדיונים על מטרות הטיפול הוא מסר מכריע, במיוחד עכשיו", אמרה תרזה וויליאמסון, MD, תושבת המחלקה לנוירוכירורגיה ב-Duke והמחבר הראשי של המחקר שפורסם ב-17 ביוני ב-JAMA Surgery. "זה מצביע על תקשורת ואמון בין הספקים הרפואיים שלנו לבין החולים שאנו משרתים."
וויליאמסון ועמיתיו ניתחו מסד נתונים לאומי של כמעט 38,000 חולים שאובחנו עם פגיעה מוחית טראומטית. מתוכם, ל-7,864 הופסק הטיפול - החלטה מביכה שמשפחות מחליטות לעתים קרובות בהדרכה ומומחיות של נוירוכירורגים, טיפול נמרץ וספקי חירום.
טיפולים מסוימים כוללים קרניוטומיה, ניטור לחץ תוך גולגולתי או אוורור מכני, אך היתרונות והנזקים של אמצעים אלה תלויים מאוד בנסיבות אינדיבידואליות, שלעתים קרובות אינן ניתנות לחיזוי. הנתונים והראיות הקליניות מועטות, מספקות מעט כיוון.
"למרות ההנחיות לניהול פציעות מוח טראומטיות, אין סף ברור להפסקת הטיפול", אמר וויליאמסון. "כתוצאה מכך, שילוב של גורמים קליניים תורם להחלטה זו, לרבות גיל המטופל, מידת הפציעה ומידת המראה של המטופל סימני שיפור לאורך זמן".
אבל נראה שגם גורמים דמוגרפיים וסוציו-אקונומיים משפיעים, הראה מחקרו של וויליאמסון. החוקרים מצאו שטיפולים בפציעות מוח טראומטיות נוטים יותר להפסיק בין:
- חולים לבנים בהשוואה לחולי גזע שחורים ו"אחרים";
- חולים בבתי חולים במערב התיכון או בצפון מזרח בהשוואה לאלו בדרום;
- חולים עם Medicare ומטופלים בתשלום עצמי לעומת אלה עם ביטוח פרטי;
- חולים מבוגרים ובעלי מדידות קליניות כגון סולם תרדמת נמוך יותר; ציונים, ציוני חומרת פציעה גבוהים יותר, קרניוטומיה, המטומה ודמנציה.
"תוצאות אלו מדגישות את שפע הגורמים התורמים לקבלת החלטות בפגיעה מוחית טראומטית ומוכיחות שבתהליך מחלה מורכב ומשתנה, שונות המבוססת על גזע, תשלום ואזור מהווה אתגר פוטנציאלי", אמר וויליאמסון.
הממצאים מתווספים למחקר קודם שהצוות פרסם בו PLOS ONE, שמצא כי התחזיות הפרוגנוסטיות של נוירוכירורגים היו משתנות מאוד, מה שמצביע על צורך במידע נוסף וטוב יותר על אפשרויות הטיפול.
בנוסף, בידיעה שהתחזיות והנתונים משתנים ונתונים להטיה, ספקים צריכים להבין כיצד לתקשר פרוגנוזה ומטרות טיפול עם מטופלים מרקע שונה.
וויליאמסון אמר שמחקרים עתידיים מתמקדים באינטראקציות הללו ויכללו ראיונות עם משפחות של חולי פגיעות מוח כדי להבין טוב יותר את האתגרים בהעברת חדשות לא ודאיות והדרכים בהן ניתן לשפר אותן.
"יש צורך בהכשרה משופרת ובכלים לדיונים בין-תרבותיים על מטרות הטיפול, במיוחד בסביבה המתהווה כאשר החלטות מתקבלות במהירות וזה יכול להיות מאתגר לבסס אמון", אמר וויליאמסון.
בנוסף לוויליאמסון, מחברי המחקר כוללים את מארק ד' ריסר, פיטר א' אובל, ג'יהאד עבדאלגדיר, קאריס א' ספירס, ביייו ליו, ג'ורדן קומיסארו, מוניקה א' למון, אלדין אלסמדיסי ושיבאננד פ.לד.
(ג) אוניברסיטת דיוק
פוסט מקורי מאת: WRAL TechWire